אתר אמנות של נעמי גרינברג, ושלכם.
  neomi.arts
שירה אמנות וביקורת
יום ג', ה’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  פורום אמנות  |  אתר יהדות  |  אודותי  |  אגודת העיתונאים ת"א, בפורטל זה  
"נאדבראהמה" – שירים ודימויים – נעמי גרינברג הר ירוק. "נאדבראהמה" במשמעות - "הצליל הוא האלוהים"- כך בשפתם של ההודים.
08:10 (12/06/11) נעמי ה. גרינברג

הטנגו של נעמי הר ירוק רוני סומק2009 נעמי הר ירוק היא כוריאוגרפית היודעת להזמין מלים וצבעים לאותה רחבה. היא משוררת רומנטית – בועטת. הרומנטיקה היא בהצבת האהבה במרכז חלון הראווה, והבעיטה היא בניסיון לשבור את המבנה הצפוי של השיר. מול השירים (ואני כותב "מול" ולא "בצד") היא מציירת ומשתמשת בטכניקה מעורבת, לא כדי לאייר את השירים, אלא כדי להציג עוד מבט. כך היא מרחיבה את הטריטוריה, כך היא צובעת את הפיגורטיביות של המלים בצבע נוסף. שיריה וציוריה הם בעיני כמו שני פרחים המונחים באותו כד או בשפתה:"שנינו/ כמו/ שני פרחים/ בכד./ קנינו/ ארוכים/ עלי כותרתנו עדיין/ סגורים. יופיינו/ שמור// לעתיד לבוא". היא התכוונה לאהבה, ואני מתכון ללחיצת היד שבין צבע למלה. * * * * *המחזאי יוסף מונדי ז"ל על הספר: "נאדבראהמה - שירים ודימויים" - מאת נעמי גרינברג הר ירוק- הוצאת ירון גולן. 1992 **** על המו"ל: ירון גולן (ז"ל) הוא תופעה מיוחדת במינה בנוף המולות הישראלית. לכאורה הוא מפר את כל החוקים ומבחינות רבות הוא מזכיר לי את יוסי קריים ז"ל. הכוונה היא שאין לו גישה כיתית או סנובית והוא מוכן להוציא לאור כל טקסט הנראה לו סביר ולעיתים פרובוקטיבי. בכל אופן המאבק בהוצאת ספר שירה לא מלווה בחגיגות ובפיקניקים. מדובר בכסף רב שבדרך כלל אין כל סיכוי סביר שיוחזר למממן. יאמר לזכותו של ירון גולן כי למרות העובדה שאינו ממסד ולא נתמך על ידי שום גוף ציבורי, הוא אינו מהסס ומוציא ספר שירה לאור בידיעה ברורה שהדבר נעשה רק למען האמנות הצרופה והצד העסקי מטבע הדברים הוא כמעט אפסי. בכלל במציאות הפרח'ית הישראלית, יש לשבח ולרומם אנשים אשר מפנים את כל מרצם לעשיית אמנות כצורך נפשי עמוק לביטוי אישי ומיידי. * * * על הספר: בימים אלה ראה אור בהוצאתו של ירון גולן ספר שיריה של נעמי גרינברג בליווי איורים מענייניים גם כן מעשי ידיה. שם הספר "נאדברהאמה" בא ללמד אותנו כי המחברת בונה את עולמה הפנימי מתוך השקפה הקרובה מאד לסוף עידן ההיפים ושל ילדי הפרחים. למרות היותה ילידת הארץ יש למשוררת צורך עמוק להשתחרר מהחוויה המקומית, ולהיאחז ברמזים, בתורות מיסטיות שיש בהם מסר עמוק ואוניברסלי. עלינו להבין את נקודת המוצא של המשוררת שמתבטא בעולמה הסביבתי שבא לידי ביטוי בשיר מאד מתומצת ויפהפה: "געגוע לרומא" – "הרחובות כאן /שוממים/ מנכסים אמנותיים/ והרחובות/ הם של כולנו/" לילדי הארץ הרחוב התל אביבי בכלל והישראלי בפרט, נותן לו את התחושה של משהו מאד לא מסובך ומובן מאליו. אלבאר קאמי בספרו "קיץ" מתאר את ההבדל בין חורף לקיץ בעיר אלג'יראית. הוא מראה בפירוש, שבניגוד לערים האירופאיות, לעיר השוכנת על חוף הים התיכון יש תמיד אווירה של ארעיות ושל סתמיות. כלום לא יכול לקרות באופן משמעותי בעיר בה לשמש יש תפקיד מרכזי. אולי רצח חסר כל הסבר הגיוני (כמו שנמצא בספרו "הזר"), אבל עלינו להבין שבאופן בסיסי מדובר רק בתרבות רחוב השייכת לאנשים האוהבים לבלות את חייהם ברחוב. והנה בית ראשון משיר נוסף, המחזק את התחושה של הסתמיות והביתיות: "להשתלב בנוף / התל- אביבי/ לנעול נעלי / ספורט או בלט./ לעבור במהירות/ ברחובות/ ועם זאת למצוא/ פנאי / להיעצר/ לשיחה קלה (על כוס קפה) עם מיודעים"./ כפי שציינתי בתחילת הרשימה, יש למשוררת צורך עמוק למצוא תשובות מטפיזיות וקיומיות, לא פעם יש לפענח חלק משיריה כמעין חיפוש אחר האלוקי של המזרח הרחוק, ובעיקר הודו. אולי כאן אפשר להצביע על השפעה אפשרית של שירי אלאן גינסברג, כי גם אצל נעמי גרינברג ההיבט על המיסטיקה ההודית היא דרך עיניים מערביות, ולאו דווקא מתוך השקפה מזרחית מסויימת. למשל בשיר "התגלות" ניתן למצוא את מטרת החיפוש המיסטי: "מטען גדול/ אופף למטען קטן/ ממנו/ במידה / שלא תהיה עוצמתו של האחד משתווה /לעוצמתו של השני./ מכאן/ סבל יום- יום/ ומכאן/ תגלית משמחת יום- יום/ כשנפוץ האור./ בין כוכבים./ עוצמת המתח גדלה/ ניתן לראות כוכב ועוד כוכב/ ועוד כוכב/". יש לציין גם שהספר מלווה באיורים מאד יפים ואינטגרלים התואמים בהחלט את השירים. ניכר שהמשוררת עוסקת בחיפוש מאד מעניין המתפצל לשני אפיקים. גם חזותי וגם מילולי. בעיקר אני אוהב בספר הזה את הרוח החופשית ואת הרצון לצאת מתוך האפרוריות המקומית על מנת לגעת במשהו אחר, יותר יפה ויותר משמעותי. לכאורה יש כאן ביטוי רב לאותה "תרבות רחוב" שהתפתחה כאן בשנות השמונים, אבל מאידך ניכר כי דווקא המשוררת מנסה לדלות כל פנינה אפשרית מאותה ערימת זבל המאפיינת חלק ניכר מחיינו המקומיים.באופן עקרוני יש לחזק את ידיה של המשוררת ולחכות בסקרנות לספריה העתידיים.* * * *